האם מותר לדבר בטלפון של העבודה?
שאלה:
שלום כבוד הרב,אם אני משתמשת בטלפון של העבודה(בית חולים) לשיחות פרטיים זה גזל?תודה
תשובה:
מצינו בגמרא דין של "זה נהנה וזה לא חסר" שפטור, אולם כיוון ונראה שבית החולים כן משלמים על כל שיחה ושיחה זה דין של "זה נהנה וזה חסר" וחייב, ולכן אם אין אחראי או מנהל בית החולים מאשרים לעובדים לדבר שיחות פרטיות זה גזל, ואם כבר עשית מעין שיחות אלו צריך לשלם על כל שיחה ושיחה.
איפה כתוב שיש עולם הבא?
שאלה:
כבוד הרב שלום.
בשיחה עם חבר בעבודה, אדם שלא הכי מאמין, והוא טען בפני שבשיחה שלו, עם אדם מאמין, דתי, הוא אמר לו שכל העולם הבא הוא 'המצאה' מאוחרת וכלל לא כתובה בתורה. תגובתי היתה שהאמונה מבוססת גם על האמונה בעולם הבא (העלם הזה דומה לערב שבת והעולם הבא לשבת.. העולם הזה הוא כפרוסדור בפני העולם הבא..) האם ניתן להוכיח מהתורה, ופחות מחזל ומהכתובים, שיש עולם הבא?
תשובה:
כמובן שאפשר להוכיח מהתורה (שבעל פה) ומחז"ל שיש עולם הבא, אולם בתורה שבכתב לו כתוב מפורש "עולם הבא", למרות שבמעשה בראשית כן רואים על בריאת גן עדן והסתלקותו משם. אולם ממילא אי אפשר ללמוד מהתורה שום דבר ללא תודה שבעל פה, כמו מצוות תפילין לומדים מהמילים "וקשרתם אותם לאות על ידכם" וזהו, מכאן לומדים את כל הלכות תפילין, ולכן לפני שמוכיחים לאדם כזה שיש עולם הבא קודם כל מוכיחים לו שיש גם תורה שבעל פה.
כתוב בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף ל"ד, ובעוד מקומות) אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח. אבל לעולם הבא- "עין לא ראתה, אלהים, זולתך". פירוש הפסוק: חוץ ממך, אלוקים, אף עין, של אף אדם, כולל כל הנביאים, כולל משה רבנו, לא ראתה את "עולם הבא".
כל מושגי השכר והעונש המופיעים בתורה ובספרי הנביאים- קשורים רק לעולם הזה, המוחשי, הגשמי, בו אנו חיים. חכמינו, זכרם לברכה, ראו בביטויים מסויימים רמז למערכת שכר ועונש הקשורה לעולם הבא. לדוגמא- מסכת קידושין, דף ל"ט: "למען ייטב לך"- לעולם שכולו טוב, "ולמען יאריכון ימיך"- לעולם שכולו ארוך. הכוונה בביטויים אלה של חז"ל היא למושג "עולם הבא", והנה- הם מראים לנו כי כאן רמוז המושג "עולם הבא". אבל ברמז בלבד, ולא נכתב בצורה גלויה ומפורשת.
יש עוד מלא מדרשים וגמרות על עולם הבא ואין המקום כאן לפרט, אולם צריך לדעת אם אותו אדם מחפש תשובה באמת או מחפש תשובה להשקיט את מצפונו. אנחנו לא טיפשים, כמובן שיש עולם הבא והוא לא הראשון ששאל את זה וגם אם הוא יקבל תשובה לא נראה שהוא ישתנה ממש... אנשים כאלה עדיף לשלוח לרב שיכול לשבת איתו ולענות לו על התשובות, ועצם הדבר שהוא בא לקבל תשובה זה מראה שהוא מחפש אמת, אבל אם הוא זורק לעברך שאלות כיוון והוא יודע שאין אתה בקי בכל התשובות כך ישקיט את יצרו ומצפונו.
האם מותר לומר סליחות ביחיד?
שאלה:
האם מותר ליחיד המתפלל בביתו לומר סליחות?
תשובה:
הנה, אם באים לומר הסליחות ביחידות, בלי צבור של עשרה מישראל, (ועושים זאת בשעה הראויה לאמירת סליחות, אחר חצות היום או אחר חצות הלילה, כמו שביארנו בהלכה שעסקה בזמן הראוי לאמירת סליחות), בודאי שהוא דבר טוב, כי מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו, וגם תפילה ביחיד נשמעת לפני ה' יתברך, והסליחות הם תחינות ובקשות מלפני ה' יתברך, שיחזירינו בתשובה שלימה, ויסלח לנו על חטאתינו, ויחדש עלינו שנה טובה. אולם יש מקצת מקטעי הסליחות שאין ליחיד לאמרם.
הנה לענין אמירת י"ג מדות (ה' ה' אל רחום וחנון וכו') ביחיד, כשאין שם עשרה מישראל, מובא בסדר רב עמרם גאון (שהוא הסידור הקדמון ביותר), בשם רבינו נתן גאון, שאין רשות לומר י"ג מדות אלא בציבור, כיון שכרת הקדוש ברוך הוא ברית עם משה רבינו ועם אבותינו, שאין י"ג מדות חוזרות ריקם, וכשהציבור מתקבצים, ומבקשים רחמים, ומכוונים את ליבם לאביהם שבשמים, ומתענים, ועושין צדקה, הקדוש ברוך הוא מרחם עליהם, ואינו מואס תפילתם. ולפיכך ביחידות כשאין מנין עשרה מישראל אין לאמרם, שהרי לא שייך כאן ענין הברית שכרת ה' עם ישראל. וכן כתבו עוד הרבה מהפוסקים, וכן כתב מרן בבית יוסף, שמנהג העולם כדברי רבינו נתן גאון שאין לומר י"ג מדות בלא עשרה.
אולם כתב מרן בשלחן ערוך, שגם יחיד רשאי לקרוא י"ג מדות בטעמי המקרא כקורא בתורה, שאין איסור לקרוא י"ג מדות אלא כשקורא אותם דרך תפילה ותחנונים, שאסור לעשות דברי תורה כתפילה, אבל אם קורא בטעמי המקרא, כמי שקורא בתורה, אין בכך כלום. ופסק כן על פי תשובת הרשב"א, שכתב שאין ליחיד לומר י"ג מדות דרך תפילה ובקשת רחמים, וכמו שכתוב בגמרא (ראש השנה יז:) שנתעטף הקדוש ברוך הוא כ"שליח ציבור" לפני משה, ואמר לו, כל זמן שישראל עושים לפני כסדר הזה, אני מוחל להם. אבל אם רוצה היחיד לאמרם כדרך שקורא בתורה דרך קריאה בעלמא, רשאי לעשות כן, וכן העלה להלכה ולמעשה מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א.
נמצינו למדים אם כן, לענין י"ג מדות המוזכרים בסליחות (וכן בנוסח התחנון שבכל יום, ובתפילות יום הכפורים), שאין לו למי שמתפלל ביחידות לאמרם. ורק אם יחפוץ בכך, הוא רשאי לאמרם בטעמי המקרא, כמי שקורא בתורה, שאז אים בכך איסור, וכמו שפסק מרן החיד"א בספר ברכי יוסף.
ולענין קטעי הסליחות שנתקנו לאמרם בלשון ארמית, כגון, רחמנא, דעני לעניי ענינן, מחי ומסי, וכיוצא באלו, גם כן מבואר בפוסקים שאין ליחיד לאמרם כלל. וכן פסק מרן הרב שליט"א בספרו חזון עובדיה (ימים נוראים עמ' יא). והטעם לזה, הוא מפני שבני ישראל כשהם בציבור, שכינה עמהם, ואז אין הם צריכים את עזרת מלאכי השרת כדי שתתקבל תפילתם, אבל אדם יחיד מישראל, אין השכינה עמו, וצריך הוא לעזרת מלאכי השרת כדי שתתקבל תפילתו, וכמו שמבואר במסכת שבת (יב:). והואיל ומלאכי השרת אינם מבינים לשון ארמית, אל לו ליחיד לבקש צרכיו בלשון ארמית, אלא הטוב מכולם שיבקש צרכיו בלשון הקודש. ובכלל זה שאל לו ליחיד לומר את קטעי הסליחות שבלשון ארמית, ורק בציבור כשיש שם מנין של עשרה מישראל, אז שכינה עמהם, ותפילתם נשמעת.
ולסיכום: מותר ליחיד או ליחידה לומר סליחות גם כשאין שם ציבור. אולם אין להם לומר נוסח י"ג מדות המוזכר בסליחות (ה' ה' אל רחום וחנון וכו'). וכן אין להם לומר את קטעי הסליחות שהם בשפה ארמית, כגון דעני לעניי וכדומה.
וה' יתברך ישמע תפילותינו ויענה לעתירתנו, וימלא משאלות לבנו לטובה לעבודתו.
מתי הכי טוב לומר סליחות?
שאלה:
שלום כבוד הרב,רצתי לשאול 1. מתי מתחילים להגיד סליחות ביום שלישי בערב או ביום רבעי בבוקר?
2.אומרים את הסליחות אחרי תפילת שחרית או לפני ?(אני מתכוונת ליחיד/ה שמתפלל/ת בבית).תודה רבה
תשובה:
אמירת הסליחות מתחילה לפי הספרדים החל מאחרי ראש חודש (שכן בראש חודש לא אומרים וידוי) לכן מיום רביעי בערב (שהוא ליל חמישי) מתחילים לומר סליחות.
זמן המסוגל לאמירת סליחות הוא לפני התפילת שחרית, והטוב ביותר שיהיה באשמורות הבוקר קודם הנץ. שהוא זמן התעוררות של הרחמים ולכן אסור לומר סליחות בחצי הראשון של הלילה (מצאת הכוכבים ועד חצות) שהוא זמן של דינים וגורם נזק ח"ו למעלה.
ומכל מקום, כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שמי שאינם יכולים לומר סליחות באשמורת הבוקר לפני תפילת שחרית, יכולים לומר סליחות לפני תפילת מנחה, ואף על פי שמבואר בזוהר שבשעת מנחה שולטת מדת הדין הקשה (מלבד ביום שבת שאדרבא בשעת מנחה מתעוררים מדות הרחמים), אף על פי כן נראה שמותר לומר סליחות לפני מנחה, וכשם שנוהגים בכל השנה לומר י"ג מדות ונפילת אפים בתפילת מנחה, והטעם הוא, משום שעיקר שליטת הדינים אינה אלא בלילה ממש, מזמן צאת הכוכבים ועד חצות הלילה
ולענין אמירת סליחות ביחיד נכתוב בשאלה הבאה.
האם מותר לברך על בושם מיני בשמים?
שאלה:
שלום כבוד הרב,מותר לברך על דיאודורנט או על בושם בורא מיני בשמים?תודה רבה
תשובה:
יש להבדיל בין שני סוגי בשמים, בושם שנועד להעביר את הריח כגון דאודרנט או מטהר אוויר של השירותים, אי אפשר לברך עליו בורא מיני בשמים שהרי מטרתו אינה להריח בו, אלא להעביר ריח רע. לעומת בושם שנועד להרחה כגון בושם של נשים, מכיוון שמטרתו של הבושם היא להרחה, צריך לברך עליו בורא מיני בשמים. (וכמובן, שאסור לגבר לברך בורא מיני בשמים על בושם שאישה שמה על עצמה אלא אם כן היא אישתו).
האם שקית חשיב כטלטול מן הצד?
שאלה:
האם לטלטל מוקצה שנמצא בשקית חשיב כטלטול מן הצד?
תשובה:
התירו חכמים לטלטל מוקצה בשבת על ידי דבר אחר, ובלבד שהטלטול יהיה לצורך דבר המותר ולא לצורך המוקצה.
לדוגמא: תינוק שמחזיק אבן בידו, מותר לאביו להרימו כאשר התינוק מתגעגע אליו.
דוגמא נוספת: צנון שטמון באדמה (באופן שלא השריש וגם לא נתכוונו לזורעו), ומקצת עליו מגולים - מותר ליטלו. ואף על פי שבנטילתו הוא מזיז עפר ממקומו, אין זה אלא טלטול מן הצד לצורך דבר המותר (נטילת הצנון).
דוגמא נוספת: מי ששכח מעות על ספר או על בגד (באופן שאין לספר או לבגד דין "בסיס לדבר האסור"), מותר לו ליטול את הספר או את הבגד. ואף על פי שבנטילתו הוא מזיז את המעות, אין זה אלא טלטול מן הצד לצורך דבר המותר (נטילת הספר או הבגד).
ברם, לצורך המוקצה (כדי שלא יפסד, יאבד, יגנב וכדומה), גם טלטול מן הצד אסור.
לכן, למשל, ארנק שנשכח במקום גלוי - אסור לטלטלו על ידי דבר אחר כדי להצניעו.
אם החפץ הינו "מוקצה מחמת חסרון כיס", לכתחילה ראוי להחמיר שלא לטלטלו על ידי דבר אחר, גם לצורך דבר המותר.
לעניין שאלתך, מוקצה שבתוך השקית, אם רצונך לקחת את השקית הוי כמו הצנון ולכן אם זה לא היה בבין השמשות ולא נהיה בסיס לדבר האסור אז מותר לקחת את השקית והמוקצה יפול מאליו, אבל אם רצונך להזיז את המוקצה ע"י השקית זה אסור כיוון וזה דרכו בכך להזיז ע"י השקית.
האם נשים גם חייבות בסעודה רביעית?
שאלה:
בהמשך השאלה על סעודה רביעית שחייב בפת, האם גם נשים חייבות בזה?
תשובה:
ולענין הנשים אם עליהן להשתדל לאכול סעודה רביעית, הנה בספר תוספת מעשה רב (סי' לט) כתב, שפעם אחת קבלה על עצמה הרבנית אשתו של הגר"א מוילנא להתענות הפסקה (תענית הפסקה היא תענית ממוצאי שבת עד ליל שבת רצוף) ולכן הפסיקה מלאכול אחר סעודה שלישית בשבת, ומיד אחר ששמעה הבדלה מאחרים שכבה לישון. ויוודע הדבר להגר"א ושלח להודיע לה, שבכל ההפסקות שתעשה לא יכופר לה ההפסד של מניעת סעודה רביעית אחת. ואז תיכף ומיד קמה וגם ניצבה ואכלה סעודה רביעית. ומזה מבואר דעת רבינו הגר"א שיש חיוב בסעודה זו גם לנשים. (וכיוצא בזה כתב גם הגאון רבי יוסף חיים מבבל בשו"ת רב פעלים (ס"י לה) שהנוהגים לעשות תענית הפסקה בשנה מעוברת, אסור להם להפסיק מלאכול תיכף אחר סעודה שלישית של שבת, ולבטל סעודה רביעית.)
וכן העלה בספר פתח הדביר, שאף הנשים צריכות לאכול סעודה רביעית, וזאת על פי מה שכתב בספר מטה משה (ס"י תקיג) "עצם יש באדם ונסכוי שמו, והיא הנקראת לוז, שהיא עיצומו ועיקרו ושרשו של האדם, מעצם השמים, וגם כשימות האדם העצם ההיא אינה נימוחה ולא נפחתת, ואפילו יכניסוה באש אינה נשרפת, והיא נצחית, וממנה יחיה האדם לעת תחית המתים". וכן אמרו חז"ל במדרש (קהלת רבה פי"ב ס"ה) מהיכן אדם מניץ לעתיד לבא? מן הלוז שבשדרה. ואמרו המקובלים שאין העצם נהנית אלא מסעודה רביעית של מוצאי שבת. ולכן גם הנשים צריכות לסעוד סעודה רביעית. ויש עוד טעמים לזה שאי אפשר להאריך בהם.
ולפיכך כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שגם הנשים תשתדלנה לקיים מצות סעודה רביעית. והוסיף שמובא בשם הרב הקדוש רבי אלימלך מליז'נסק, שסגולה לנשים שתלדנה בקלות, שתאכלנה איזה דבר לשם מצות סעודה רביעית, ותאמרנה בפיהן "לשם מצות סעודת מלוה מלכה" ועל ידי זה תלדנה בנקל ובהרוחה בעזרת ה' יתברך. ושמענו כמה מקרים שנראה שהועילה סגולה זו.
.gif)
.gif)